<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ויקרא סימנים קל"ז—ק"מ</h1>
<h2>דף יד.</h2>
כל חלב וכל דם לא תאכלו [ויקרא ג']. ר' יהודה אומר מקיש חלב לדם מה חלב ב' לאוין אף דם ב' לאוין. פסק סלקא שמעתי', והזהירה תורה על דם בין של בהמה בין של חיה בין של עוף שנאמר [ויקרא ז' כ"ו] לעוף ולבהמה בפרשת צו וחיה בכלל בהמה. וחמשה לאוין כתיב בדם, חד לדם חולין וחד לדם התמצית וחד לדם האיברים וחד לדם כיסוי וחד לדם שהנפש יוצאה בו, ודם שהנפש יוצאה בו ענוש כרת. ודם התמצית ודם האיברים אין כרת עליהם אלא לאו ודם האיברים אינו אסור אלא בנפרש מן האבר אבל [לא] נפרש מאבר (זה) ונבלע באבר (אחר), מותר לאוכלו באותו אבר. ופסק חוטין שביד אע"פ שלא פירש הדם אסור, עד שיחתכנו וימלחנו יפה יפה, וכן בגמרא הני חוטין שביד אסור. ובשר ליתן לקדרה צריך למולחה יפה ולהדיחו יפה קודם מליחה ולאחר מליחה. ובגמ' אסיק הא דחלליה לבי טבחא ומלחיה בלא הדחה שרי, והא דלא חללי לבי טבחא ומלחיה בלא הדחה אסור. וכן פסק מעשה בא לידי. ופי' ר"ת דלצלי לא בעי מליחה. אמנם יש מחמירין ונוהגין איסור באווז ותרנגולת לצלות אותם בלא מליחה, לפי שהן חלולין בפנים, ויוצא הדם מהאי גיסא מבפנים ובולע באידך גיסא, ולא שייך למימר מישאב שאיב אגומרי.
<h2>דף פט:</h2>
ופסק י"ב מקומות צריך לנקר משום חלב, ה' חוטין בכסלין, ג' בימין מתפצלים כל אחד (לג') [לב'], וב' משמאל מתפצלין כל חד (לב') [לג'], וב' חוטין של כליות, ושם ב' קרומין של כסלים, וקרומים של טחול. וה' קרומים וכו' עיין לקמן בפר' צו. ופסק חלב אינו נוהג בחיה. ומ"מ צריך ליטול שומנו של גיד הנשה.
<h2>דף צג.</h2>
כל חלב וכל דם לא תאכלו [ויקרא ג']. ר' יהודה אומר מקיש חלב לדם מה חלב ב' לאוין אף דם ב' לאוין. פסק סלקא שמעתי', והזהירה תורה על דם בין של בהמה בין של חיה בין של עוף שנאמר [ויקרא ז' כ"ו] לעוף ולבהמה בפרשת צו וחיה בכלל בהמה. וחמשה לאוין כתיב בדם, חד לדם חולין וחד לדם התמצית וחד לדם האיברים וחד לדם כיסוי וחד לדם שהנפש יוצאה בו, ודם שהנפש יוצאה בו ענוש כרת. ודם התמצית ודם האיברים אין כרת עליהם אלא לאו ודם האיברים אינו אסור אלא בנפרש מן האבר אבל [לא] נפרש מאבר (זה) ונבלע באבר (אחר), מותר לאוכלו באותו אבר. ופסק חוטין שביד אע"פ שלא פירש הדם אסור, עד שיחתכנו וימלחנו יפה יפה, וכן בגמרא הני חוטין שביד אסור. ובשר ליתן לקדרה צריך למולחה יפה ולהדיחו יפה קודם מליחה ולאחר מליחה. ובגמ' אסיק הא דחלליה לבי טבחא ומלחיה בלא הדחה שרי, והא דלא חללי לבי טבחא ומלחיה בלא הדחה אסור. וכן פסק מעשה בא לידי. ופי' ר"ת דלצלי לא בעי מליחה. אמנם יש מחמירין ונוהגין איסור באווז ותרנגולת לצלות אותם בלא מליחה, לפי שהן חלולין בפנים, ויוצא הדם מהאי גיסא מבפנים ובולע באידך גיסא, ולא שייך למימר מישאב שאיב אגומרי.
ופסק י"ב מקומות צריך לנקר משום חלב, ה' חוטין בכסלין, ג' בימין מתפצלים כל אחד (לג') [לב'], וב' משמאל מתפצלין כל חד (לב') [לג'], וב' חוטין של כליות, ושם ב' קרומין של כסלים, וקרומים של טחול. וה' קרומים וכו' עיין לקמן בפר' צו. ופסק חלב אינו נוהג בחיה. ומ"מ צריך ליטול שומנו של גיד הנשה.
<h2>דף קיג.</h2>
כל חלב וכל דם לא תאכלו [ויקרא ג']. ר' יהודה אומר מקיש חלב לדם מה חלב ב' לאוין אף דם ב' לאוין. פסק סלקא שמעתי', והזהירה תורה על דם בין של בהמה בין של חיה בין של עוף שנאמר [ויקרא ז' כ"ו] לעוף ולבהמה בפרשת צו וחיה בכלל בהמה. וחמשה לאוין כתיב בדם, חד לדם חולין וחד לדם התמצית וחד לדם האיברים וחד לדם כיסוי וחד לדם שהנפש יוצאה בו, ודם שהנפש יוצאה בו ענוש כרת. ודם התמצית ודם האיברים אין כרת עליהם אלא לאו ודם האיברים אינו אסור אלא בנפרש מן האבר אבל [לא] נפרש מאבר (זה) ונבלע באבר (אחר), מותר לאוכלו באותו אבר. ופסק חוטין שביד אע"פ שלא פירש הדם אסור, עד שיחתכנו וימלחנו יפה יפה, וכן בגמרא הני חוטין שביד אסור. ובשר ליתן לקדרה צריך למולחה יפה ולהדיחו יפה קודם מליחה ולאחר מליחה. ובגמ' אסיק הא דחלליה לבי טבחא ומלחיה בלא הדחה שרי, והא דלא חללי לבי טבחא ומלחיה בלא הדחה אסור. וכן פסק מעשה בא לידי. ופי' ר"ת דלצלי לא בעי מליחה. אמנם יש מחמירין ונוהגין איסור באווז ותרנגולת לצלות אותם בלא מליחה, לפי שהן חלולין בפנים, ויוצא הדם מהאי גיסא מבפנים ובולע באידך גיסא, ולא שייך למימר מישאב שאיב אגומרי.
